אורתופדיה או לעתים: כירורגיה אורתופדית (מיוונית: אורתו - "ישר", פדיוס - "ילד") היא תחום ברפואה העוסק במחלות, ליקויים ופגיעות טראומה של מערכת העצמות והשרירים בגוף האדם. המונח הומצא ב-1741 על ידי הרופא הצרפתי ניקולא אנדרי (Nicholas Andry), אשר פרסם בשנה זו מאמר בנוגע למניעה וטיפול בבעיות יציבה בילדים.

האורתופדיה עוסקת, בין השאר, בשברים ובנקעים, בזיהומים ובדלקות של העצמות והשרירים (דלקת מפרקים, למשל), במחלות אחרות של השלד והשרירים (כגון רככת), בפיזיותרפיה ובבעיות יציבה, עמידה והליכה (עקמת של עמוד השדרה, למשל). האורתופדיה אינה עוסקת במחלות של מוח העצם (לוקמיה, למשל) ובמחלות נוירולוגיות המשפיעות על השרירים (ניוון שרירים, למשל).

בלשון היום-יום משמש המונח אורתופדי לציון אביזר אשר מותאם בצורה מיוחדת לצורת גוף האדם ואשר גורם ללחצים, כאבים או חוסר-נעימות בצורה מינימלית ביותר כאשר האדם משתמש בו. המונח מוצמד בדרך כלל לנעליים, תיקי גב, כיסאות ומושבים.

[עריכה] הכשרה

האורתופדיה מהווה התמחות רשמית ברפואה. כדי להיות אורתופד בישראל יש ללמוד רפואה במשך שש שנים ולאחר מכן להתמחות באורתופדיה במשך שבע שנים(זוהי תקופת ההתמחות הארוכה ביותר). מספר אורתופדים מבצעים תת-התמחות בנושא ספציפי, כגון אורתופדיה של היד, שחזור מפרקים ואורתופדיית ילדים.